תור,

בוקר שבת, 11.7, יום הולדתך.

אני יושבת בפרגולה, אלי עדיין ישן, חווה את הבוקר, צופה בשקט מסביב, נזכרת…

מימין עצי זית אפורים, אותם נטענו ביחד, מזמן.

מולי פיקוס ענק, גזעו עבה, ממנו משתלחים שורשי אוויר, תומכים בעץ הכבד.

נטעתי אותו הרחק מן הבית, עכשיו גדל, חופתו פרושה מצלה מעל, חובקת, מסוככת עלינו.

מידי פעם משב רוח קל, עלעלי פיקוס קטנים שהצהיבו,

חגים בצניחה איטית, כמו פרפרים, אחד… אחד…

שדירת ההרדופים פורחת בגווני ורוד ולבן- כניסה חגיגית הביתה.

יונים, ואולי תורים, עפים, נוחתים על ענפי עצים וחוטי חשמל, מגרגרים… הומים…

בפאתי הדשא, בין סיגליות ויסמין, מונחים פסלוני חימר אותם יצרת: חנוכיה שקניה מטוסים,

ודיוקן עצמי- ראש.

מידי פעם אני מושיטה יד וחשה באצבעותיי גומות קטנות בחומר- טביעות ידיים יקרות.

זהו עולמנו,  תור,

חותמך נצחי- אתה ונפשך נוכחים ושלובים בנפשותנו,

ובמקביל- חיים מיום ליום לאורך

לפנות ערב נלך כולנו לים.

אבא,

לא היינו מספיק זמן ביחד.

אני זוכר את הבוקר שהלכת לבית חולים כאילו זה היה רק אתמול

אני זוכר שסבא הגיע מוקדם בבוקר לקחת אותך ואתה חיבקת אותי חזק

אמרת להיתראות ויצאת מהבית. יותר לא חזרת.

מאז שהלכת, הרבה אנשים ביקרו אותנו וחיזקו אותנו וזה מאוד עזר.

אני חושב עליך הרבה ושמח על הזכרונות הנפלאים מהזמן שלנו יחד.

היינו מטיילים הרבה בסביבת המושב ובצפון הארץ והיית מסביר לי

הרבה דברים שרציתי לדעת. אהבתי גם מאוד לעבוד איתך בגינה ולשתול

שתילים קטנים שהתאימו לגודל שלי. תמיד נתת לי הרגשה שאני הכי

חשוב לך בעולם. תמיד שימחת אותי.

אמא מספרת שכל הזמן היינו ביחד ושאי אפשר היה להפריד ביננו

ושאהבת אותי הכי בעולם.

אני זוכר שאמא, אני ואתה נסענו יחד לאילת ושהיה ממש כייף.

בעצם זו היתה החופשה האחרונה שלנו יחד.

אני כל כך מצטער על שחלית ועזבת אותנו ובכל פעם כשאני חושב עליך

נעשה לי עצוב ואני מאוד מתגעגע… כשזה קורה אני משתדל להיזכר

בדברים מצחיקים שעשינו וזה עוזר…

ישר אחרי שעזבת אותנו אמא עשתה לי המון כייף וטסנו לארצות הברית.

היא קנתה לי שם הרבה צעצועים, היינו בפארקי שעשועים והיה נהדר.

מאז קרו עוד הרבה דברים.

לפני כשלוש שנים אמא הכירה את אבי. אבי עושה איתי הרבה דברים

כיפיים, לוקח אותי למקומות וגם איתו ממש כייף לי.

לא מזמן נולד לי אח קטן ששמו אסף, הוא מאוד חמוד, מחייך הרבה

ומצחיק אותי. הוא ממש דומה לי וזה נחמד.

עכשיו אני כבר ילד גדול בכיתה ה’, וספורטאי מצטיין כמו שרצית.

חשוב לי שתדע שאני גאה בך ואוהב אותך.

ותמיד ישאר לי מקום בלב בשבילך- אבא.

מגיא.